תניא פרק לד'

וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת שֶׁהָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים בַּבִּטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ. וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כֻּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבֹּל, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כו', שֶׁהוּא עִנְיַן בִּטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל. לָכֵן מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשֹוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּלּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.